פעם אחת היה ליצן עליז מאד, הוא אהב להצחיק ילדים , הורים
ואנשים.
יום אחד הלך לקרקס כמו תמיד להצחיק אנשים ופתאום משהו קרה. הוא
לא הצליח להצחיק אותם. ניסה וניסה ולא הצליח עד שנגמר הקרקס.
הוא עזב את הקרקס עצוב ודמעות בעיניו. הוא שאל את עצמו בשקט
בשקט בלב "למה אני לא יכול יותר להצחיק אנשים?" חשב שאולי הוא
חולה, לא מרגיש טוב. "כן אני חולה אשכב לי במיטה לנוח".
מדד לעצמו חום וראה שאין לו חום. "אולי אני לא חולה".
" למה אני לא מצחיק את האנשים ? אני לא מבין. אולי פשוט אין לי
יותר כוח ואני עייף מרוב הצחקות. כל כך הרבה אנשים כבר
הצחקתי".
חשב וחשב."יש לי רעיון!  אכין לעצמי תרופה מיוחדת שתתן לי כוח
להמשיך ולהצחיק".
הוא הכין גבינה עם תבלינים מיוחדים הניח אותה על בסקויטים
ועליה  המון שוקולד, וגם שתיה מרעננת שמוסיפה כוח.
הוא כל כך רצה לשתות את המשקה ו"התרופה" אך קצת פחד כי לא היה
לגמרי בטוח שזו שתתן לו את הכוח שרצה.
לבסוף אכל את התערובת  שהכין עם הגבינה, שתה את השתיה והלך
לקרקס.
הוא כל כך הצליח להצחיק את האנשים עד שהוסיף להופעה שלו
פעלולים ועוד פעלולים.כשהסתיימה ההופעה, כולם הריעו לו מחאו לו
כפיים וצעקו "הידד!, הידד! אתה המנצח שלנו" והעניקו לו מדליה
כי היה הטוב מכולם.
בדרכו הביתה הוא שמח ורקד לו את ריקוד הליצן המאושר.