הסתכלנו בכוכבים
כי התנהגתי כמו אידיוט.
וכשחבר שלי התמסטל
שיחקת בתפקיד של אחות.
קצת שיכורה עם דמעות בעיניים
וקרובה לאיבוד התקווה.
קצת מהוססת וקצת לא ברורה
הדלקת בי ניצוץ אהבה.

לדפוק את הראש, להתמסטל,
בענן של ערפל, שמסתיר לי את הדמות
שהסתתרה לה שם בפינה.

מאחורי ענן, רעשים ורוחות,
מסתתרת לה סערת רגשות,
מחפש את דרכי באוויר נאחז,
ואת שם שותקת - במרכז.

אחרי שיומיים לא ישנת,
אבל הערסים כן.
שמוטת ראש, רדומה על כתפי,
ושיר בראשי מתנגן...
נסיכה שכלואה במגדל
ועל המיטה נחה
לא רוצה להמשיך את הזמן,
רק להשאיר אותו ככה.