|
היא מציירת את אור הירח
מבעד לעיניה החיוורות
הילות של פסטל ולבן
על פני רצף השכחה.
אני לא יכול לתת אהבה
לא, לאנשים מתים שנשכחו
ובמיוחד לא לילדות כמותך
רק להיזכר בגעגועים המומים של כאב.
הצבא לוקח את הטוב מאתנו
בדרכיו המשונות למוות
אצלך זה לקפוץ מהגשר של האלוף
אצלי זה בהשחתת היופי הפנימי.
מילים צורבות נהרות של זמן
לאותות כוח דלילים
אני מנפה את אבק העלים
ממפתני עינייך הכבויות. |
|
|
נו באמת, לא
יכולת להיות
יצירתי יותר?
העומד מהצד
בביקורת על
אלוהים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.