בתפרח, השדות באש ותכול-ים הניצו;
השמש הפיזה במרום.
שלהבתו של השחר באודם-תמרה הלהיבה;
ההרים סביב הודם ירום.

רוחות-צפרא הקרירות
מזיעות עננים צחורי-שלג;
קרני-החמה מצבעות את הבתים.
נשר בדד סוקר את מרחבי השמיים;
נחיל-טריסטרמיות אל-על זונקים.

על הים הגועש
הררי-נחשולים ניטחים בסלע;
בין צורי השמה הלוהטת
עדרי-יעלים מדלג.
בתפרח, השדות דלקו אור וזוהר;
אפיקי-נחלים זרמם לאין-ספור מתפלג.

עמוד-השחר הפציע בגחלת;
להבו מתלקח ובוער.
גלי-ים ואדווה; של משק-כנפי ציפורים רחש;
מי-גשמי-זעף
על המדרכות נוהר.

בתפרח, השדות מלאו צבעי-קשת;
כשטיח כסו את האדמה.
השמש ממעל הפיזה;
בין מזרע לשממה...