|
בתפרח, השדות באש ותכול-ים הניצו;
השמש הפיזה במרום.
שלהבתו של השחר באודם-תמרה הלהיבה;
ההרים סביב הודם ירום.
רוחות-צפרא הקרירות
מזיעות עננים צחורי-שלג;
קרני-החמה מצבעות את הבתים.
נשר בדד סוקר את מרחבי השמיים;
נחיל-טריסטרמיות אל-על זונקים.
על הים הגועש
הררי-נחשולים ניטחים בסלע;
בין צורי השמה הלוהטת
עדרי-יעלים מדלג.
בתפרח, השדות דלקו אור וזוהר;
אפיקי-נחלים זרמם לאין-ספור מתפלג.
עמוד-השחר הפציע בגחלת;
להבו מתלקח ובוער.
גלי-ים ואדווה; של משק-כנפי ציפורים רחש;
מי-גשמי-זעף
על המדרכות נוהר.
בתפרח, השדות מלאו צבעי-קשת;
כשטיח כסו את האדמה.
השמש ממעל הפיזה;
בין מזרע לשממה... |
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-כן.
-מוזר, הוא
דווקא לא נראה.
אפרוח ורוד,
מבקש להסביר
לכולם שאי אפשר
לזהות ערומקו על
פי סממנים
חיצוניים, ואף
על פי כן כולם
בחזקת נשאים
וכולם יכולים
להדביק! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.