משורר הרגש נלכד בתוך הדלות המכאיבה,
האשליה של הנפש " סיפור אהבה".
קינאה מרצדת בין תופי הלוחמה,
משורר הזעם, חטף מהלומה.

            משורר הכעס אבד מילותיו,
          אטם כל חדר בפניי זו שאהב.
            הבנה מטושטשת וחסרת הבעה,
           משורר האושר, פוצץ את הבועה.

         ואת מרקדת על כנפי הנשמה,
          הדמעה משתרכת תלויה בדממה,
          חצי מבט, חצי עין, חצי אמת ארורה.
         חצי מת ובעטיו את עדיין חצי בעירה.

משורר הפחד חגג ניצחון,
שמחת האיד מעוד כישלון,
משורר האמת ניתק מאמונה,
עכשיו הוא כבר מת, לא מאמין לזונה.

              משורר הדמיון טבע באשליה,
            זה חלום או סיוט? זו עוד תמונה בלויה.
            כל רגש, כל חלק, כל נמק לא חי,
                   משורר האגו על ערש דווי.

            ואת מרקדת על כנפי הנשמה,
          הדמעה משתרכת תלויה בדממה,
          חצי מבט, חצי עין, חצי אמת ארורה.
         חצי מת ובעטיו את עדיין חצי בעירה.

                               ואת מרקדת על קבר המת ,
                                 עד שנופלת ושוב פוחדת לתת,
                                  את הלב הפצוע הרי גם את
חתוכה,
                                                        לא
מאמינה לרגוע
                                כשהעצבני צרב בליבך דמעה
מלוחה,

              ואין סליחה, נפשי ממך חרוכה...