עבר שבוע וחצי מאז שהכרנו
בעצם טיפה יותר... השאלה היא כמה זה חצי? בחישוב מהיר הייתי
אומרת שעברו 11 ימים מאז שהכרנו, אבל אם מחשיבים את היום זה 12
ימים מאז שהכרנו.
אנחנו מכירים 12 ימים, זה נחשב שבוע וחצי? בעצם זה קצת יותר.
מה זה חשוב?
וואי איך שרדתי לפני ה12 ימים האלו? אני לא יודעת. רק לחשוב על
זה גורם לי להזיל דמעות כאילו מה...
אולי דמעות של שמחה על זה שהכרתי אותך, כי אני לא יודעת אם אתה
יודע אבל אני כל כך שמחה שהכרתי אותך. אולי בזמן האחרון לא יצא
לי להראות את זה, הייתי יותר מדי שקועה בדיכאונות שלי - בעיקר
בגלל שאתה עוזב.  אבל באמת ובאמת שאף פעם לא שמחתי כל כך
שהכרתי מישהו כמו שאיתך.
אני זוכרת בפעם הראשונה שראיתי אותך, שנינו חיכינו לשאר
שיגיעו. ישבנו בחדר כזה עם כיסאות אלי לתוך העיניים, אולי זה
כבש אותי? הישירות הזאת שלך והפתיחות ישר לבוא ולדבר ככה עם בן
אדם. בדרך כלל זה ממש מביך אותי שמדברים איתי ומסתכלים לי ישר
לתוך העיניים אבל איתך זה דווקא היה טוב, לא היה לי בעיה לספר
לך כמה שרע לי שם וכמה שאני שונאת את המקום, ואתה כל כך הזדהית
אפשר להגיד שאני הזדהיתי איתך עם הטון דיבור הזה שלך שאתה מדבר
על המקום הזה, אולי בעצם השנאה של שנינו וההזדהות אחד עם השני
זה מה שקירב בנינו, לפחות דבר חיובי אחד אפשר להגיד על המקום
הזה... הוא זה שקירב בינינו.
המשכנו לדבר וכבר הרגשתי את החיבור בינינו, זה נשמע כל כך
מטומטם אבל אני בטוחה שאתה הרגשת את זה גם, אותה מוסיקה אותה
אהבה לגיטרות אותם מילים ומחשבות, זה לא נשמע כל כך מיוחד אבל
זה הרגיש כל כך מיוחד רק להיות איתך באותו מקום כאילו החיבור
בנינו הוא מין חבל בלתי נראה שאי אפשר לחתוך.
אני זוכרת שחזרנו ביחד, חיפשנו את האוטובוס שיוביל אותנו
לרכבת, איך שמחתי שבאת איתנו... היתה לך דרך אחרת לחזור אבל
העדפת לבוא איתנו ואיתי.
אני לא אשכח איך בדרך לרכבת עצרת פתאום והתחלת לחטט בתיק, לא
הבנו למה אתה עוצר ופתאום ראיתי את ההומלס ששכב שם על הרצפה.
גם אני נתתי לו כסף אבל לא הייתי חושבת על זה אם לא אתה.
בחזרה מהרכבת אמרנו שנשמור על קשר.