[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








באתי הביתה, ניסיתי להתעלם. אמרתי קודם מקלחת, אוכל, ואחר כך.
אבל היא עמדה שם בפינה וניסתה לעשות לי רגשות אשם. כבר מזמן
רציתי להחליף לאחת אחרת רזה יותר, וקלילה, אבל נו, עניין של
הרגל.
לחצתי על הכפתור. גדי סוקניק נתן בי מבט דרמטי. הוא דיבר על
המחסור החמור בלחם. צעקתי עליו ששכחתי לקנות , שאני אקנה מחר,
ואם הוא ימשיך ככה אני אעבור תחנה! גדי אמר שהוא עוזב ולא יבוא
יותר. שיט! שיט! אני גרמתי לגדי לעזוב! לא!! גדי אל תלך!!! מה
עשיתי? רציתי לברוח, אבל יונית אמרה שאחרי הפרסומות יהיה משהו
נחמד, אז נשארתי. אלף אנשים צעקו עלי לקנות מזגן. כשצועקים עלי
נהיה לי חם. רציתי להעביר תחנה, אבל ג.יפית נופפה לעברי באצבע.
מילא זה, היא גם קראה לי חמודי. מה היא רוצה, הרי אני קניתי כל
מוצר שהיא המליצה! נשארתי. דני דויטש אמר שיהיה חם. נהיה לי
חם. כדי להתקרר העברתי תחנה. דני רופ אמר שיהיה חם. נהיה לי
בוער. עברתי תחנה. בחורה יפה הציעה לי בקבוק מים קרים. נרגעתי.
רון קופמן צעק עלי איך אני נותן לאחד עשר מטומטמים לרוץ אחרי
כדור. ניסיתי להסביר לו שזה לא אני אבל זה לא עזר. מהפחד ברחתי
משם. פתאום ראיתי את הכדורגלנים של קופמן והבנתי על מה הוא
דיבר. המאמן שלהם היה יהודה לוי. ניסיתי לחפש את קופמן להסביר
לו. אבל גיא פינס התחנן שאני אשאר ואוי ואבוי אם לא. בכל זאת
עברתי. זו הייתה טעות. עשרה אנשים ענקיים קפצו עלי וציפי אמרה
שהם הולכים להדיח מישהו. הייתי בטוח שהם ידיחו אותי. שוב נהיה
לי חם. עברתי. צביקה הדר שאל אם בא לי לשיר. אמרתי לו שחם לי
ולא בראש שלי עכשיו. אחרי שחשבתי דקה אמרתי לו כן. הוא ביקש
שאשלח לו את זה באס אמ אס למספר 21. במקום בסלולר לחצתי בשלט.
ירון פאר דיבר על מחבת הפלא שהופכת למצלמה ולכורסת טלוויזיה עם
שלט. לא הבנתי למה כורסא צריכה שלט, אבל הלכתי להביא את
האשראי. ירון אמר שאם כבר אני הולך אז שאקנה את נעלי הפלא עם
הגלגלים. גם ירון שאל אם אני רוצה לשיר והציע מכונת קריוקי.
אמרתי לו שכן אבל כבר הבטחתי לצביקה. חיפשתי את צביקה. שוב
הגעתי לקופמן ששאל אותי איפה מודי. אמרתי לו שמשפצים אצלו
ושהוא נסע לקיבוץ. הגעתי לצביקה. הוא אמר לי לשיר. שרתי. מרגול
אמרה שאני לא יודע לשיר. מהעלבון עברתי. אורי גלר אמר לי לשים
כל מיני חפצים על הטלוויזיה. מרוב הכובד של החפצים הטלוויזיה
נפלה. והתנפצה לא!!!!!!!!! הרגתי אותם!!!!!!! אמא!!! כל
העולם!!! שבור! לרסיסים! מהפחד לקחתי את השלט וברחתי. האנשים
בחוץ לא שמעו מה קרה. הגעתי לקניון. עברו כמה בחורות יפות
מולי. ניסיתי ללחוץ על השלט כדי לקבל תקציר עליהם, אבל הוא לא
הסכים לתת לי. ישבתי בבית קפה. אשה אחת התחילה לצעוק. ניסיתי
להעביר אותה עם השלט, אבל גם זה לא עבד. המלצרית באה ושאלה אם
אני רוצה לשתות. אמרתי לה, שתביא לי מים חמים בכוס קטנה.  היא
שאלה שוב אם אני רוצה לשתות. אמרתי לה כן, משהו חם. נראה לי
היא עדיין לא שמעה. אמרתי לה כן, חם! כבר התחיל להיות לי חם.
כמה אנשים רמזו לי שהיא דוברת אנגלית. כבר פחדתי שהם יצעקו עלי
לקנות מזגן. המלצרית שוב שאלה אם אני רוצה לשתות. מרוב עצבים
צעקתי לה !!yes!! hot
המבטים של כל האנשים הופנו אלי.
יצאתי לפרסומות לשאוף אויר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החוק הראשון של
במה חדשה: אף
אחד לא שותק
בבמה חדשה.
החוק השני בבמה
חדשה: אף אחד
לא שותק בבמה
חדשה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/4/08 20:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניר יוספן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה