דירה.
פותחת את הארון במטבח
מוציאה ספל שקיבלנו מ"עלית" (הארון מלא בכאלה)
מוזגת את כל החלב שקניתי שבוע שעבר
(מחר יעבור התאריך)
שמה במיקרו ל- 2 דקות. בתקווה שזה לא יגלוש.

אני אוהבת שזה רותח, זה מחמם את הלב כשקר לו (למרות שזה מחזיק
רק חצי שעה). חורף עכשיו ואין לי מושג מה אני עושה פה
וקר פה כל כך.
היום בגן כשהשגחתי על הילדים בחצר היה קר במיוחד. הרוח דוקרת
אותי, נועצת בי סכיניה. כואב לי הראש ומחשבות מתחילות לרחף בי.
אני שומעת קול בכי: "אמא.... אמא..." זו הילה הקטנה, הרגליים
שלה קצת עקומות והיא תמיד נופלת. אני מרימה אותה ומושיבה אותה
על ברכיי. "אמא... אמא..." אני מדברת אליה, מלטפת אותה, מחבקת
אותה ומוחצת את העיניים, שלי, שהדמעות לא יברחו לי.
הרוח נושבת וקר לי בעיניים והאף נעשה אדום. "אמא... אמא..." לו
יכולתי, לו יכולתי גם אני לצעוק. "אמא... אמא..." והיא לא
מפסיקה.
אני אומרת לה שאמא תבוא בצהריים, אחרי שהיא תקום מהשינה, כמו
בכל יום. היא מביטה אל השער, מצפה.
אני בטח מגזימה כשגם אני מצפה. כשגם אני מקווה שאמא שלי תבוא
בצהריים, אחרי השינה. תפתח את השער ותחייך אליי וארוץ מהר אל
זרועותיה ונלבש מעיל וגם כובע כי קר פה, ונלך.

דינג.
מוציאה את החלב
מבעבע
שמה כפית שוקולית
מערבבת
מערבבת
עוד קצת וזהו.
ב"קופי בין" שוקו כזה עולה 14 שקל.