גל של ציפיות שטף אותי אחרי השיחה שלנו, נכונות שבאה לידי
ביטוי רק במילים וריקה ממעשים שנשבר על החוף של האי הכי בודד
שידוע לאדם. פגישות של החלפת מסכות והתרכזות במסביב ולא בעיקר
וכול זאת למה? לאפס את שעון החול שוב עד לדבר הבא אחריו?
קישקוש אחד שלם. ניסיון ליצור מכלום, חצי כלום ללא כל התחשבות
בעובדה שאני טוחן מים ולהאמין שזה יכול לעבוד, אני עובד על
עצמי. נזכרתי בך לפני כמה ימים, חמימות הציפה אותי וממש ראיתי
יבשה באוקינוס הענק הזה לפתע הים ממש רגע השמים התבהרו לתמונה
חד פעמית הרגשתי טוב.בחיי שלא הפסקתי לחפש אותך בכל מקום אני
מכחיש ששואלים אבל בתוכי אני עדיין מחפש אותך בכל מקום אפשרי:
ברכב חולף או באתרים מסויימים או בחניות שאני סתם נכנס, תקווה
שבזכותה אני נשאר שפוי או שאני כבר משוגע אני לא באמת יכול
להעיד על עצמי בשלב זה אני רק יודע דבר אחד והוא שאת חסרה,
באמת את כל כך חסרה לי שלימים הבנתי שאיבדתי אותך איבדתי את
עצמי במובן מסויים ואת חלק מהעולם הזה שאני רוצה להכיר בו שוב,
תכתבי לי בחזרה אחרי שתקראי את זה בבקשה, אני חייב לדעת, רק
לדעת שאת עוד קיימת ושאני יכול להמשיך לחלום שיום אחד נפגש
ואני מבטיח שנפגש זה יהיה לעד, לא אחזור שוב על הטעות הזאת פעם
שניה.