ויום אחד אל עפר הכול יתפוגג. תתלכד עם הנצח הרוח. ולא יידע
האדם מנין בא ולאן מועדות פניו. קץ ליומו. ינשום את האוויר החי
בפעם האחרונה בקיומו. וייפרד לשלום מהסובבים אותו. ערפל כבד
יירד על העיר הנמה. עננים אפורים לא ימוגו יותר מעל תהום. הגשם
יטפטף ויטפטף עד שגורלו יהיה להפוך לשיטפון כבד, טיפות אפלות
רומסות כל יצר. יערות ישתחוו ארצה ויכסו עליהם את אם האדמה.
ויחתכו שורשי קיומנו ויתפוגג הפחד הנורא. אלה יהיו ימי התום.

אדם חי את חייו. במודע מבקש את סופו ובלתי מודע מחזיק את רגליו
מרחפות מעל הקרקע. ובכל ערב, כאשר עוצם את עיניו. ונרדם, מתנתק
גופו ויגיע היום שבו לא ינחת יותר, לא ישוב הנה.

ילדה רצה אחרי פרפר. חיים חדשים נולדו. אישה הרה. כל זאת כי לא
תדע יותר מהי אהבה. ומה שנמק מתחת לאדמה, ומה שמרחף במרום,
אותה רוח נושאת את הזרעים ומפזרת.
ונושמים אנו אותו אוויר.
ומתהלך אנוכי על אותה אדמה.
ויחי...


15.09.07