וביום ההוא עת צוקים רחקו זה מזה
ברע-ש אדמה אחד אחרון
תהומות נוזלים מעצבים
חיים אחרים

זה יום בו אני משתרך
בקצה שיירת ילדים אצים
במורד רחוב כל איש
שיירת שירת ילדים
מתגלגלת
על רגליהם הטופחות
את אבני הזמן שקובעו
והותירוני משתרך בהשלמה
להיות לזנב המנגינה

זה יום בו אני חוסה
בלב חבורת נערים חותרים
בעומק אגם חיים רבים
מותז ומת-יז ברעבוני
לשהות כאן ביניהם
משוט צולל עולה ממים
כתף תחוש כתף
מבט לוכד מבט
במרכז תוהה
עוד תהיה לי אהבה

זה יום בו רתמתי עגלתם
של כל אישה ואיש
להוביל
כסות רגליי שקועה בבוץ
מים רבים
מושכות תולשות עור צוואר
ואין בי יגון
עת צוקים רחקו זה מזה
שירת שיירת ילדים חדשים
בי משתרכת חוסה