כל-כך הרבה גשם
כאילו משהו לא מוכן לעזוב.
הוא לא מפסיק להכות בחלון מזה שלושה ימים
ופתאום בפתח בית קברות השמש מוצאת את דרכה ומבעירה את השמיים,
נותנת לאנשים את הכבוד לבכות
מחממת טיפות נחמה על לחיים קטנות.
יש רגעים שאין מה להגיד חוץ מהליטוף הזה על הגב
הקרבה הזאת שלא ניתן לתאר או להסביר...
רק להרגיש.
יש משהו בשתי ילדות בנות 15 בבית קברות
ששובר לך את הלב לרסיסים.
האחת בלונדינית והשנייה חום-מתולתל
יפיפיות.
הן עומדות מעל אדמה לחה ומתחבקות
אחת קמה משלושים על אמא שלה
אחת קוברת את אבא שלה
והן מצטערות
אחת לשנייה
בעיניים אדומות
וחור ענק בבטן.
אי אפשר לאהוב אהבה גדולה דרך אבן קרה בגווני חום בהיר
אי אפשר לצפות ממנה להחזיר חום
אנושי
רחוק כל-כך.
אותיות שחורות ופרחים כחולים
שלושה ילדים קטנים שהלכו לאיבוד
ושם עכשיו יש משהו שלהם
מפתחות לבית
פרחים טריים
געגוע
נר נשמה.
22.11.07- 30 למותה של מרב, דודתי |