אינני סולח לאמי עוד. חטאיה רבים מכדי שארצה למחול לה. אמי
יודעת היטב שנטייתי לסלוח לה הולכת ונעלמת. היא איננה מוחה.
דמעות מלאות שומן מעטרות את פניה כעת, ביודעה שלעולם לא ייסלח
לה. ישנה סבירות גבוהה מדי שאמי תתאבד בגלל חוסר המוכנות
המכוונת שלי לסלוח לה. אני מקווה לכך הרבה יותר משאני מודה
בכך. אינני יודע מהם מרבית הדברים שבגינם אינני סולח לאמי ובכל
זאת, תחושה ברורה של צדק קטנוני מהנהנת בתוכי בנימוס מרוסן בכל
פעם שאני נדרש להתעמת בתוך תוכי ערימות הפחד הנוצצות שלי.  כל
הנוצץ זהב מחורבן הוא. ישנם אנשים רבים שאני מקווה שיתאבדו
בעקבות תובנות עקומות מיחסיהם עמי. כמעט שני שלישים מכל מכריי
היו רוצים שאתאבד אני. איש אינו שונא אותי בעוצמה מופרזת ואני
מצר על כך. שונאים אדוקים היו מוכיחים את עצמת קיומי טוב הרבה
יותר מאשר ידיה השוטות של האשה הנוכחית בחיי. אני נהנה לקרוא
לידיה שוטות כפי שאינני נהנה משום דבר אחר. אם הייתי יכול,
הייתי מצמיד לכל איבר בגופה כינוי גנאי ייחודי משלו.
אמי איננה סולחת לי עוד. אני נעשה רדיואקטיבי מיום ליום ואינני
סולח לעצמי על כך. הדברים שבגינם אמי אינה סולחת לי חמורים לא
פחות מהדברים שבגינם אין אני סולח לה. אין בינינו מנצח ברור
ואנו נהנים מההתקוטטות עצמה הרבה יותר מכל דבר אחר. השפיות
שאני נוטה להצמיד לטיעוניי הקלושים כלפי אמי הם תעלומות
מבחינתה. אין היא מבינה דבר ממה שאני אומר לה. אינני רוצה שהיא
תבין אף לא מלה אחת. הייתי מעדיף אילו שיחותינו היו מתנהלות כך
שבסיומה של כל שיחה הייתה אוחזת בראשה בייאוש ומטיחה אותו בראי
האמבטיה בביתנו המפורר. אמי יודעת במעמקי התבונה המסתתרת שלה
שאינני נותן לה סיכוי זעיר להבין אותי או את טענותיי כלפיה.
אני מקווה שאמי תישאר חייבת לי עד יומה האחרון. אינני מעוניין
שתצליח לפרוע ולו עשירית מחובה המחורבן כלפיי. צמיתות כוחנית
מהסוג שאני מפעיל על אמי מדכאת אותי ומותירה אותי בשפתיים
מיובשות פעמים רבות. יש אהבה בלבי. אני אוהב את אמי הרבה יותר
משאני שונא את עצמי וזה אינו דבר מבוטל כשלעצמו. התוצאות
הרצויות מבחינתי אינן רצויות ואני עושה כל שאני יכול כדי לעכב
את התקדמותי ואת התקדמותם של הקרובים לי לכדי פתרון ממשי
ומפוייס לגבי המחילות הגדולות של חייהם. אינני אמיץ. סך הפחד
שבי מטריד. לעולם לא אוכל לפחד כמו שצריך, הגם שאני פוחד לעתים
כילד זעיר.
אמי איננה סולחת לעצמה עוד. מרבית מחשבותיה הישרדותיות מטבען
ואת המחשבות שאינן כאלה היא מעצבת וחושבת מחדש כך שיהיו כאלה.
אמי מעולם לא קיבלה החלטה אחת נכונה לחלוטין בכוחות עצמה.
אינני סובל אותה על כך. אינני אמין שעליי לגרום לה לסבול בשל
כך. אני גורם לה סבל רב. רגעים רבים במפגשינו המזדמנים מלאים
אווירת האשמה מנקבת שאני טורח לפאר ולשכלל. עם הזמן למדתי
תכסיסי רגשות מחוכמים במיוחד. אינני מתכוון לוותר עליהם, לא
עבור אמי ולא עבור אדם אחר. אני פוחד מאמי פחד מוות. יש לי
הרגלי כביסה מעולים. אני מקפיד לשמור את בגדיי המהוהים וחסרי
הייחוד נקיים. לפחות זה (חה חה). אני מכבס את בגדיי בתדירות
גבוהה כדי לנקות את עצמי מחטאים שאין לי קשר אליהם. אין מעשים
לא מוסריים גדולים בחשיבותם העשויים להדיר ממני את השינה ובכל
זאת, אינני ישן כהלכה. למעשה, רוב שינות הלילה שלי עמוסות
התעוררויות זעירות מתוך חלומות סיוטיים במיוחד שאינם קשורים
אליי ישירות אם כי אני סובל מהם סבל רב. בשבועות האחרונים ישנם
לילות קבועים בהם כמעט אינני נרדם כלל. בכל הלילות הללו אותן
סדרות של מחשבות ויזואליות לא בהירות מחזיקות אותי ער ומפוחד
שעות ארוכות. לרוב אני נרדם כשעתיים לפני שעליי לקום. משך כל
השעתיים אותן אני ישן, אינני מצליח לישון אף על פי שגופי מצוי
בשינה עמוקה. אני יכול לראות את עצמי שוכב במיטתי. גופי מלא
סימנים זעירים של פציעות שאני נהנה לפצוע את עצמי בידיי שלי.
לא הייתי רוצה שאיש יראה את צלקותיי, ובכל זאת, כל האנשים
המכירים אותי יודעים עליהן ורואים אותן בלי בעיה. אני מסתיר את
עצמי כמה שאני יכול. בשעות השינה שאני מעניק לעצמי בלי רצון,
חלומותיי כל כך קשים עד שגופי ונפשי בוחרים בצורה לא מודעת
להיוותר ערים. אני שונא את שיתוף הפעולה הנצחי בין גופי לנפשי.
הייתי רוצה להיות מוצב בסמטה חשוכה ונטולת סמכות ולהכות את
נפשי לעיני גופי. או להפך. הייתי רוצה לנהוג כמענה קטן וסדיסטי
שאיננו מעוניין בפתרון. הייתי רוצה להשתלט על כל הפרעותיי,
הזעירות והעצומות, ולירות בהן בטור עורפי. קליע אחד נוצץ ובוער
היה מספיק. רוב הזמן אני כבוי. כשאינני כבוי, אני דלוק בעצמה
כה רבה עד שאני מסוגל לשרוף ערים שלמות הבנויות סביב כל מי
שאיננו אני. אני עקוד מזהיר ותוקפני. בכל יום מעלים אותי על
מוקד שאינני מכיר בקיומו. אי ההכרה אינה עוזרת לי אפילו לא
מעט. שיערי אינו צומח עוד במקומות בהם אני רוצה שיצמח. נפשי
מעבירה מסרים סמויים לגופי ופוקדת עליו לבחון את מידת הסבלנות
שאחוש. הנקמה הגדולה ביותר שיכולה להיות לאדם כמוני על גופו
ונפשו היא להבריא. תהליך החלמה מורכב, עמוס עימותים חד-צדדיים
לחלוטין בהם יככבו נפשי השסועה ומודעותי שאינה נפרדת ממנה.
ילדותי תהפוך ללחם וחמאה. אין לי שאיפות. החיים שאני ראוי
לחיותם אינם אפשריים לי, כך אני משקר לעצמי מדי בוקר או ערב,
ובריחה זו למנגנון פלסטי-נפשי נוסף, מעניקה נקודות זכות נוספות
לנפשי וגופי בקרב האיום שהם מנהלים מולי בלי רצון. גופי ונפשי
הם לוחמי חופש ואני, אני הוא הצבא הקולוניאליסטי, הגוף הזר
והמרושע המשקיע את כל מאמציו בהתנקשויות לא מוסריות במטרה
ליישב אדמה שהיא לא אדמתי. נפשי זקוקה לי. אני זקוק לי.
איש אינו זקוק לי. מרבית העזרה שאני יכול להציע למי מקרוביי
כבר ניתנה להם הרבה לפניי. אם לא ניתנה, יעדיפו להמתין ולדחות
את צרכיהם. העזרה שאני מסוגל להציע מהולה בכל חוליי. אינני
מאמין עוד באלוהים. כשהייתי נער הלכתי לבתי תפילה מסויימים
בערבי ששי, כיהודון טוב (חה חה). נהגתי להתפלל לאלוהים מתוך
מרירות בלתי נגמרת. אלוהים היה מביט בי במבטים חומלים שהעבירו
אותי על דעתי. אינני מסוגל לראות עוד יהודים. לעתים אני מסנן
הערות אנטישמיות כלפי יהודים שאני רואה ברחוב. אינני סובל
הפרעות. סופי יהיה צולע בכל מקרה. מיטה שריח הגוף שלי יקהה
אותה תעניק לי שכיבה אחרונה ומבודדת. הנשימה שלי תהיה מורכבת
מנעיצות זעירות ורעות של חמצן. אינני רוצה למות כך. המוות
היחיד שאני רואה אותו ראוי לי הוא המוות הזה. אני רוצה חדר
יחיד וקטן בו אוכל לשבת ולרחם על עצמי עד שאהפוך לסמרטוט רצפה.
אירועים מסויימים בעברי מנחים אותי כרקטה מונחית. אני שונא
להיות מונחה כך. אין בי טיפת הרס עצמי ואני מיואש לגמרי מעצמי.
אני מצפה שאלוהים יתגלה לי בכל רגע. אין אלוהים.