ישבתי על ספסל בניחותא פינת אתנחתא
ראיתי יום משתרע מהר עד ים
מהר מדי, לאט מדי, קרוב מדי, רחוק.
מוקדם מדי, מוכר מדי, רדוד מדי, עמוק.
משיבון לא זמין, שניים סינים צועקים
מרשם לאושר מרופא יהיר,
עקירה מהירה
בלי הרדמה
ובפינה - כנפי מלאכים נפרשות בדממה.
האם תבכי כשאבכה?
תצחקי כשאצחק?
תחזיקי בכוח את אצבע אלוהים
גם כשלא אצבע את השלכת בירוק?
אני יושב עוד קצת, מעשן סלסולים ברומנית
מו"מ על שום, שום דבר, שום דבר נגמר
ופורש את האופק לתוך שקית מנייר (ממוחזר)
סופר גלים במבצע, מחכה למחר
קורא תיגר או תגר
מיותר
תבכי כשאבכה, תצחקי כשאצחק
כך תגווע מלחמה, כך נפריח שממה
תשתקי כשאשתוק, תצעקי כשאצעק
כנפי מלאכים נפרשות בדממה. |
