צא
דיבוק צא דיבוק צא.....
מלמלתי וחשבתי על איך שאני מוכרחה והלוואי והייתי יכולה ושאולי
הגיע סוף סוף הזמן לעזור לו לצאת ולה להימלט.
כשהיא שכבה במיטה והתייפחה, עד כמה הוא מטריף את דעתה כמו
דיבוק אחוז דיבוק, מתעקש להתנהל ולנהל  ושהוא חסר כל הגיון
ושפיות ועד כמה שהיא ניסתה ועד כמה שהיא כבר לא מצליחה יותר
לשאת את הלחץ  הטרוף והשליטה ושהיא במצוקה, לא רוצה אותו יותר
לא רוצה....
דיבוק צא דיבוק צא.
חשבתי שאם אמלמל את המילים תוך כדי הדמעות של המלאכים ושאם
לכותל יש אוזניים אולי גם לשטן לרוחות ולשדים.

פתאום מתוך כל המלמולים וההתיפחויות היא פורצת ומתגלגלת בצחוק
גדול.
ואני צועקת כמו מטורפת צוחקת וצועקת
דיבוק צא דיבוק צא....

והופס
הוא
מתרסק ומתפצפץ
מתעופף דרך הסדקים
לכל הרוחות לכל העברים
לא נותר עוד שום מקום לספקות.
זהו
היא אומרת
אני משתחררת
ושוב מחייכת
מנגבת את הדמעות
שוב רגליה מקפצות כאיילות.

פתאום אני זורחת
צורחת כמו משוגעת

דיבוק מת מת דיבוק היום דיבוק מת מת דיבוק לך היום...