חיים נוי / סיגריה |
דרך אבן בזלת
מבהיקה מחמה
מסנוורת עיניי
בהמולת הדממה
העוטפת לב בלבב
והוא איננו עכשיו
לא מש או חש
ללא קול הנלחש
מתמולים רבים
דבריו כשבים:
תמיד אחרון! באחרון השבילים...
ואתה אותו יום היית ראשון.
השמש שקעה
אוושת העלים כרדומה הומה
עת בי תחושה - שהוא שמע
על בזלת מתקררת
סיגריה הנחתי
ליד הנר הבוהק באורו
ואינך מעשן, סליחה כי שכחתי:
לא חשוב הן תחזיר לנותן בתורו
נגעתי באבן לאות פרידה
בחפשי משמעות ובמוצאי עובדה.
06.05.07
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|