העצב חלחל לעורקיי,
התערבל בגו נימיי.
הלב התכווץ בכאב,
הזיל דמעה מלוחה.
פכרתי אצבעות במשמעות.
הבדידות שעטפה אותי-
על קיצה של אהבה,
שאך החלה ולא תימשך.
עגמומית עטפה פניי-
וחמיצות מהולה בדם.
לא שכחתי להיות מי שאני,
איוויתי להיות מי שלא יכולתי.
נאמנה לעצמי ולרצונותיי,
לא עוד משולה במלכות אחרים.
פתע חיוך ריצד על פניי-
ומתוך הכאב הנוגה עלתה ההשלמה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.