נגמר. התכניות לסוף
לא התגשמו בהתחלה.
האם זה רע האם זה טוב
נחיה, נדע את הקללה.
יצר אמן הופסק מזמן
והשירים לא נכתבים.
רק הצגה וכמובן
האנשים לא מבינים.
האם יש עצב? לא ממש.
שמחה מזמן כבר התאבדה.
ידיים יש, כפפות נלבש
ושוב נשוב לחיי שגרה.
שגרה לא משהו, במחשב
נשב, נחיה לנו בלי פגע
ונעבוד ונחשב
וכנראה נסבול כל רגע.
דבר אינו שונה מפעם
ושום דבר לא משתנה
ואף פעם לא נגע בסם
של מחשבה על ההווה.
מבלי לחקור את החברה
ואנשים שבסביבך
אף פעם ללב כבר לא ניקח,
את כל הזיכרונות נשכח.
אז נעבוד וגם נלמד
אולי נמצא איזו מהות.
אולי נמצא מן חפץ חד
נחתוך את כל המשמעות.
כי עבד טוב לא מתאבד,
אסור, אכן? אכן אכן.
כי אז הוא מת ולא עובד
וזה בכלל לא משתלם.
ואין תקווה או יש תקווה
ושום דבר לא משנה
ושום דבר כבר לא נראה
ושום דבר כבר לא יפה.
תקווה גוססת? חה, בדיחה.
כי לגמרי אין שום תקווה.
תקווה למה? אין מטרה.
הכל גוסס, עולם זה רע.
כשריק נוצר בראש כותב
ללא שום חומר מעקב
סימן שטוב, הגיע זמן
לחדל לשבת על ענן.
לא נפתח יותר לאיש
כי בני אנוש זן לא רגיש.
כי לא אכפת לאף אחד
אם רע לך - תשב בצד
ואל תפריע במירוץ
של החיים, אתה רק בוץ
שמעקב אותנו אם
נדרך לך על הפנים
בדרך אל המטרה.
כי לנו עוד יש חלומות
כי לנו עוד יש ניצחונות
כי לנו יש עוד אהבה
כי לנו יש עוד הצלחה.
אתה אבוד, אז לך תשב
ותסתכל על עצמך.
יושב, חושב, חושב, יושב.
המציאות היא רק בדיחה
אחת גדולה. ומי שלא
צוחק עכשיו, יצחק נורא
כאחרון. הו הו, הו הו. אז יאללה בוא
נשמיד את העולם כולו.
אכן, חיים אלו רעים
אכן, האישיות היא ספוג
אכן, אין טעם לשירים
אז שם אני כאן סוף לבלוג. |