מסקנתי בעודי בוכה, תלוי על הרצפה:
להרגיש זה לא תמיד נעים
כשמרגישים, אז גם קצת כואב.
לא תמיד
קצת
כואב.
למי הזכות לצער ?
אני למשל: עצוב כי איני שמח
למען האמת,
אני חיי על פי שנאמר, עדיף להרגיש אכזבה
מכלל לא להרגיש.
האם זה מספיק?
אני מקווה שכן
כי אם לא. אז אבל
אני עושה
למסכנים באמת.
למרות דעות שונות ומחלוקות. שוב חוזר ומתנגן לי הפזמון
כן, להרגיש זה לא תמיד נעים
לא, להרגיש זה לא תמיד נעים
להרגיש, זה לא תמיד נעים
זה לא תמיד נעים
לא תמיד נעים
לא נעים
וזאת הסיבה מבחינתי
שלכול אחד מאיתנו יש את הזכות לקצת צער
וחמלה.
רחמים, זה לא בין שווים.
