היא יושבת אל מול הצג בוהה במבטה עיניה עוקבות אחר שורות רצות,
אצבעותיה מרפרפות על המקלדת ,יורות תשובות מוכנות מראש.
כמו מכונת ירייה משומנת היטב , אין שורת מחץ שלא שגורה בפיה.
כך שעות ארוכות חולפות ועוברות ...עיניה עולות אל הקיר מידי
פעם אל השעון
מחכה שהזמן יעבור שתבוא עייפות אין קץ , שיבוא המחר ויביא
איתו...מה יביא?..
כלום.....את אותו הדבר כמו היום כמו אתמול כמו לפני חודש ושנה
...בהייה חסרת
תוכן אל מול צג..עם אותם משפטים אותן המילים ...אותן המסיבות
אותה הגברת בשינוי
האדרת. והמבט מחמיר סבר העיניים מתכווצות האצבעות רצות רק לא
מחשבות רק לא מחשבות.
לפתע, צלצול..כמו פעמון בית ספר ..רינגג רינגג...רינננג ריננג
בלי ריגוש בלי משים לב היא עונה
מהעבר השני של חלון השיחה עולה ..הלו , הלו היא עונה ..ומבטה
מייד לחלון הכללי "את מוצאת חן בעיני הוא אומר... אני עוקב
אחרייך זמן מה". יפה לך היא יורה ללא מחשבה. יהיה יפה אם נשבור
שגרה ונפגש הוא כותב... והיא עונה בשליפה בוא למפגש. לא אני לא
המוני הוא עונה בקשר אישי איתך אני חפץ.
והיא בלי שמץ של השתהות עונה אני לא בשביל פגישות אישיות
חבוב. ושוב מבטה חוזר אל החלון הכללי שמא פספסה מילה.
מעברו השני של הקו אי שם יושב בחור צעיר... מביט בכרטיסה...
קורא את שורותיה וליבו נחמץ
היא ממש כמוני הוא חושב לעצמו, יושבת בוהה בשורות רצות עם
תשובות מוכנות ואצבעות שלופות..
רק מתי ...מתי ייפול האסימון בראשה? שתבין ותראה כי היא מחטיאה
את המטרה ...האתר הוא נפגשים המטרה היא... היציאה מן השורה
הכתובה מן הבהייה במסך ללא תוחלת... רק חום ואהבה ביקשתי לעצמי
הוא ממלמל בדיוק כמוה עת כתבה את כרטיסה לראשונה מחפשת חום
ובית ופינה שלווה כתף נאמנת לשים עלייה את ראשה.
והיא ?כבר שכחה את פנייתו... כמו רבים אחרים שעברו ואינם רק
כרטיס הם רק תמונה בים
של כרטיסים ומילים. |
