מרחבייך ארץ יתומה
גבעות ושיפולי ים
מחיוורונך ניבטת התוגה
אל מול כתם ארגמן
נופלים שמיים

בין עצייך עירום ועריה
שקט חמקמק בורח
וזעקת נופלייך ברוח עוד שטה
נדנדה חומקת בין
כתמי אור ועיניים

אל תשירי לי כעת
מי יוכל להאזין לך
ופניו לא ייחרשו דמעות
לא ייקצרו בדידות

ואתה הנעלם לי שוב ושוב
כהרף עין
גלי הזיכרון עולים יורדים
ממעמקים
חלל נברא כיש מאין.

ולפתע גם אני ארץ יתומה
גבעות ושיפולי ים
חובקים בם אותך
מחיוורוני ניבטת התוגה
אל מול כתם ארגמן
נופלים עליי שמיים.