פנינה אל / פסיעות |
לפעמים זכרך מריח מתוק
לפעמים כשרף העצים
מתוך האפלה אתה מושיט יד
חיוורת מהרגיל
ובהושטה הזו אין כבר
הבטחה או ציפייה
רק פרידה שוב ושוב
לו הייתי אדמה
לחבק אותך כעת
לחמם הדם הדומם
בעורקיך
לו הייתי עץ
משיר דמעותיו על עטיפתך
נוקש בלילות בחלון
ביתך החדש
הנחבא
אני נושמת אותך בגלים
כל נשימה צורבת
קנה - ריאות - לב
פסיעות אבדן קטנות שלך
בתוכי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|