כשאני לא נרדם, אני מתחיל לכתוב,
וזה נהיה מוגזם וגם מתחיל לכאוב,
ואני קם מוקדם ומנסה לחשוב
על מה היה לי רע ונהיה לי טוב.

אני נהיה עייף כשכבר די מאוחר,
אז את הבעיות אני אפתור מחר,
מכבה את האור כשהיום נגמר,
רק אם הדף קורא לי אז אני נשאר.

חושב שנית אם זה בכלל מתאים,
להשחיל את הרגש בין כל המילים,
מבלי לפגוע בקצב או בצלילים,
לא אפסיק לשבת ולכתוב שירים.

מוסיף משפט ומדליק את האור,
רוצה לראות אם הכול כל כך שחור,
בודק אם כדאי לי לחזור
שנה אולי שנתיים לאחור...

אני נהיה עייף כשכבר די מאוחר,
אז את הבעיות אני אפתור מחר,
מכבה את האור בסוף של יום מוזר,
רק אם הדף קורא לי אז אני נשאר.