ג'ייק קופל / שכונת מצוקה |
ציפורים עפות שם, מעל.
מתבונן מטה,
והן כבר צל חולף.
שולח יד לתפוס צלה
של ציפור נפשי,
והשמש קופחת.
מהיכן שאני מביט,
ילדים צוהלים בכדור.
רוח מהים,
פורעת שיערם
מגלה נוצות שיבה רכות
בצל ציפור נפשם,
מהיד של אבא.
להיכן שאני מביט,
זוהי שעת בין-ערביים.
צללים נפתחים
לשקיעה אדומה
העולה בוערת מגגות הבתים.
רוחץ בזיעה קרה,
והשמש קופחת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|