גשם יורד בחוץ
בפנים, רק שנינו
מביטים בחלון
כמו על אש
על פנייך עצבות
שום שיר לא יכתוב אותה אחרת
ואני מפחד להיכנע
יכולתי לדמיין אותנו רוקדים
יכולתי לדמיין אותנו, מתנדנדים
ואת חשבת,
שבגשם הזה, נהיה בפריז
נתהלך ברחובות
בלי לפחד, שאנחנו מאבדים דבר
ועכשיו הגשם מתגבר
הוא מכה חזק בשמשות המכוניות
צופרים ואזעקות מייללים
את יודעת, שבכל רגע
אנחנו מאבדים משהו
מפחד להיכנע
ובראשי רצות תמונות
לא יכול להציל אותך
ואת מחייכת אליי עכשיו
חיוך של עצב
אין בינו לבינינו שום דבר
מחזיק אותך, נשען עלייך
זו תמיד אותה תנועה
זה תמיד אותו מגע
שנים שלא חלפו
זמן שלא נדד
ואת חשבת, שבגשם הזה
נהיה בפריז
בדירה קטנה מול הנהר
נתעורר כל בוקר, לא נאבד דבר
והגשם, שוטף את הרחוב
פקק תנועה בכביש, שיטפון על המדרכה
את הרי יודעת
שבכל רגע, אנחנו מאבדים משהו
אני מחזיק לך את היד
את שומרת עליי, ובכל זאת
שנינו חלשים
מביטים מהחלון
יכולנו להיות בחוץ, להתנקות
מפחדים, מכניעות לא ברורות
שום דבר לא נהיה פשוט יותר
וברקע, מנגינה שמלווה אותנו
כמו מבקשת שלא ניעלם
נשארים, דוממים
יכולנו לרקוד, יכולנו ליפול
אין מה שיסתיר את הכאב
ואת חשבת, שבגשם הזה
נהיה בפריז