בוקר. חתלתולה מתעוררת. מסונוורת מהאור, מותחת ידיים ורגליים
ומסתובבת לצד השני. קרן שמש נוחתת על גבה, חתלתולה עוצמת
עיניים ונהנית מן החמימות. חתלתולה עדיין בשמיכת העיתון שאלתרה
אמש, לא נותנת לבוקר להפריע לה במנוחתה. בעיניים עצומות מתחילה
לנקות מעלייה את הלילה. תחילה מלקקת חתלתולה את כף רגלה
ובעזרתה מסירה את החלומות מעיניה. חתלתולה מעבירה לשון מחוספסת
על ביטנה הצחורה ומקפידה להגיע לכל הנקבים, היום, יותר מבדרך
כלל. פרוותה הלבנה הארוכה, בוהקת באור הבוקר ושמחה היא על כך,
שהרי בקלות ניתן להתבלבל ולחשוב שמהזן הפרסי היא. בנשימה עמוקה
מרימה חתלתולה רגל ארוכה ומניחה אותה בעדינות מחוץ לחמימות
העיתון, כשהיא מרגישה שחמים ונעים גם שם, מוציאה חתלתולה רגל
שנייה, שלישית ורביעית. מסתכלת ימינה ושמאלה ומתחילה לצעוד
בעצלתיים בשביל שבסופו מקווה למצוא היא את ארוחת הבוקר.
כשמגיעה חתלתולה אל החול שבקצה הדשא, מרחרחת, חופרת גומה באדמה
ומתיישבת. מתיישבת ומסתכלת סביב. כשסיימה, מרחרחת שוב, מסתובבת
וברגליה האחוריות מכסה את שאריותיה. בצעדים ארוכים ואיטיים,
מתחילה חתלתולה לרחרח ולתור אחר ארוחת הבוקר. חתלתולה לא
מפונקת, היא תשמח ללקק גבינה חמוצה כאילו הייתה זו קוויאר
בלוגה מהים השחור.
בעודה מדמיינת את ביצי הדג השחורות מחליקות בגרונה, שמה לב
היא, כי חתול אפור ומטונף הולך בעקבותיה. חתלתולה מחישה צעדיה
ורואה את הצל האפור עדיין מאחוריה. חתלתולה מבינה שריח הייחום
הנודף ממנה כעת, לא יניח לו לוותר כל כך מהר ולא זו הדרך
להיפטר ממנו. מאיטה היא את צעדיה ופולטת מתוכה נהמה חרישית.
החתול מאט גם הוא את צעדיו. כשאחוריה עדיין לפניו, נעמדת ומחכה
לרגע בו תוכל לשלוף את ציפורניה, לנעוץ אותן בעיניו, שלא יוכל
לראות בזמן שהיא תנוס על נפשה. החתול האפור, העצום מתקרב אל
חתלתולה, והיא דרוכה ומוכנה לקראתו. אולם הוא זריז ממנה, תוקע
את טפריו החדות בגבה ולא מניח לה להימלט. כשמסובב אותה אליו
ועיניה מול מבטו הזחוח מתמלאת היא בחילה. חתלתולה לא מתייאשת,
שולפת היא ציפורניה ומתחילה בועטת בכל גפיה, מנסה לפגוע היכן
שרק אפשר. אך נראה שאין זה מזיז בכלל לחתול המסואב שגוהר מעליה
וכי הוא לועג ליללות הכאב שחרצו סדקים בגרונה. ממשיך הוא לנעוץ
בבשרה את ציפורניו ואת איברו ואילו היא מקללת את הרגע בו נתנה
לרעבונה להסיח דעתה ולא לעמוד על המשמר מפני האיומים האורבים
לה. כשגומר לובש על פניו מבט של ניצחון ומשאיר אותה שם בעוד
מעט ניצוץ חייה ניגר ממנה אל האספלט השחור. חתלתולה נעורה בבת
אחת ואצה למקום מסתור, שלא תיפול שוב לגחמותיו של חתול עוגבני.
היא זוכרת את העיתון שמילא אותה חום אמש ופונה לכיוונו. הרעב
כבר לא מטריד את חתלתולה ואילו היא רוצה רק להניח ראשה וליפול
לתרדמה.
כשמגיעה חתלתולה אל מקום מנוחתה האחרון רואה, שגם העיתון מליל
אמש כבר לא נשאר במקומו.