עמדתי אז בשד' ירושלים
רק אני והגיטרה מול ירח אפלולי,
את לא תראי אם לא תסתכלי לי בעיניים
ואם לא תסתכלי בעיניים לא תראי.

אז הכנסתי את התרופה לחיים
לתוך נייר לבן אך עדיין מלוכלך,
זה מצחיק כמה את מפחדת מהמוות
וכמה המוות קרוב כל כך.

הבערתי אש והיא בערה בי
הרגשתי כאדם הטובע בלב ים,
איזה ילד עם כובע מוזר בהה בי
הרגשתי מזוהם - מאד מזוהם.

הראש צרח והלב דפק בחוזק,
הוצאתי מהכיס את המצית,
סובבתי והדלקתי, כיביתי וסובבתי -
זה לא נגמר עד שאני מחליט.

אני האלוהים שלך, מצית.