שוכב לי מתחת שמיכת פוך חמימה,
נעים וחמים לי בעליית הגג הישנה,
בחוץ גשום,
טיפות הגשם מנגנות מגינה מדהימה
על הרעפים שמשמשים לי לקורת גג,
מנגינה שזורמת לאיטה... סוחפת...
סוחפת אותי אחורה בשנים מספר
ומעלה לי נוסטלגיה מתוקה,
ובו זמנית מרירה מעט...
פה עבר עליי חלק נכבד מילדותי
וגם שנים מעטות מנעורי,
השנים היפות של חיי...
פה ישבנו אני והחבר'ה ושיחקנו שש-בש או קלפים
בלילות שבת,
ושם ממש בפינה ממול הורקנו את הכוסית הראשונה,
וגם כאן איפה שאני שוכב לי בעצם זה הרגע,
הייתה הנשיקה הראשונה,
אני זוכר עדיין איך סומק קל פרח בלחייה בשעת מעשה,
את הרכות של שפתיה, וחמימות הגוף שנצמד אלי בהבטחה שלעולם לא
יינתק ממני,
ואת המבט העמוק שבעינייה,
עיניים שטבעתי בהן מהרגע הראשון בתענוג אין קץ,
ומתתי בהן כשנפרדה ממני ברגע האחרון...


והגשם בחוץ...
עדיין מפזז לו בריקוד שאת צעדיו רק הוא יודע,
ומנגן מנגינה עמוקה של עצב שאת לחנה רק הוא מכיר,
אבל הגשם בחוץ גם מלטף ומרגיע כמו לוחש לי
עוד יבוא יום שבו תהיה מאושר אחי, שמח בחלקך
עוד יבוא יום טוב, ככה לוחש לי, מנסיון אחי, אני יודע...


ככה המחשבות מתרוצצות לי בלילה אחד גשום...
לא עצוב?