כשהיינו ילדים
נהגנו לשחק
באבא,
ואמא,
אני תמיד הייתי אמא.
האבא השתנה כל הזמן.
גם עכשיו,
אני,
אמא.
ואת,
את אמא
גם.

גדלנו,
אני נוהגת מידי פעם
להזכיר לך.
ואת,
(עם מעט דמעות בעינייך)
מסרבת להאמין.

תשחררי
(נסיכה יפה שלי)

בשבילי,
אני תמיד אהיה פיטר פן
ואת,
(לעולם תישארי)
טינקרבל שלי

מסרתי,
את לבי.
ארוז בסרט,
הפקדתיו בידיך.

אתגרי אותו
מעט
(תיזהרי, הוא שביר),

לטפי אותו,
הרבה
(לעולם לא ימאס לו)

אך לעולם
(לעולם)
אל תזניחי
אותו
(הוא כבר נזנח מספיק,
בעבר).

יום אחד,
כשנגדל,
נשב בצל עצי הקוקוס
עם כוס קולה ביד,
(שתינו יודעות כמה אני שונאת תפוזים)
את תשחקי בשערי
שכבר יאפיר
עד אז
(אני לא אצבע לנצח,
את יודעת)
ואני,
אשחזר כל רגע
שעברנו יחד,
אצטער,
(שבין נרצה או לא נרצה)
יום אחד,
כל זה יגמר.