שיער כסוף
קומה זקופה
החסרתי פעימה.
מה היה בו?
למה דווקא הוא?
נשאר במחשבה.
התחלף לירוק.
נסענו,
אף פעם לא אדע.
מבט כבוי
כחול עיניים,
בפינת רחוב
בצהריים.
רכנתי אליו,
כמעט בלי מבט,
הנחתי
(נחמה) פרוטה
או שתיים.
אדון עב כרס
בזוית העין מימיני,
סועד להנאתו
אוכל עממי.
במבט חטוף
חשבתי לעצמי,
האיש המוזר
נראה קצת מוכר.
בפעם הבאה
שהרמתי את עיניי,
נפגשנו במבט.
ואז ברגע אחד
ידעתי,
היה זה ה"ילד"
שאהבתי.
לילה שלם
חלקנו,
כמעט ולא דיברנו.
הוא ליד אימו,
אני ליד אימי.
בבוקר,
חייכנו והלכנו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.