טוב אז כנראה שאני רווק, אם ככה אומרים את זה. מערכת יחסים
שהתחילה כשעוד לא היו לי שערות בבית השחי נגמרה. אומרים שצריך
להמשיך הלאה, אנשים אוהבים להגיד דברים ולהציע הצעות אבל בעצם
אף אחד לא יודע כלום, אף אחד לא באמת מאושר. אנשים אומרים לך
תעשה ככה ואל תעשה אחרת אבל אז הם מסתכלים על עצמם וחושבים,
"זה לא באמת עובד, למה לעזאזל  אמרתי את זה?".

למרות זאת הקשבתי, אני ממשיך הלאה, תקופה חדשה, חיים חדשים,
תוכניות חדשות וכל החרא הזה. איך ממשיכים? שלב ראשון - להבין
שזה נגמר. אהה, בסדר. הפסקתי להתקשר כל כמה שעות כדי לדבר
איתה, כתבתי הודעה אופטימית שאני אשמח אם נשאר ידידים. מקווה
שזה באמת יקרה. ומה עכשיו?

שלב שני - להבין שיש עוד דגים בים. כוס אמק, אני לא אוהב דגים.
ובאמת כשהייתי עם החברה רוב הבנות היו די שקופות בעיני. ואלה
שכן ראיתי נראו כאילו הן שם רק כדי לגרום לחברה שלך לקנא.

אבל עכשיו הן מופיעות לאט לאט, בשיער בלונדיני, שחור,
שחורדיני, עם פסים או נקודות, לרוב עם מחשופים הרבה יותר מידי
עמוקים וחצאיות ממש קצרות. יש כאלה עם שחור בעיניים וגם ממש
מוזרות עם עגיל בשפה, יש גבוהות, יש נמוכות ויש גם שמנות או עם
בטן שטוחה. רובן די בוטות, והשאר עומדות מאחוריהן, עם הרבה עור
חשוף ודיבור מתלהב. הן לא נחמדות, גם לא אחת לשנייה, הן לא
אוכלות אבל שותות כמו אני לא יודע מה. אבל דבר אחד לא מצאתי
בכל שוק הבשר הזה, איפה יושבת הבחורה התמימה?

כן, התמימות, זה מה שאני יוצא לחפש. בחורה שלא משחקת. בחורה
ששותה כי זה טעים לה, שאוכלת כשהיא רוצה, שלובשת תחתונים
רגילות וחולצות ומכנסיים במידה שלה. כזו שרוצה לדבר כל הלילה,
אפילו אם לא אחרי סקס. אחת ביישנית, שקטה ולא מתנשאת.

ואני יודע שאני חי באשליות, ושאני מבקש יותר מדי. ושאפילו
בדוגמא היחידה שיש לי, אני די עיוור. אבל באמת, אני יודע שבכל
אחת מהבנות שמסתובבות חצי ערומות במסיבה, יש חצי לבוש שקר לו,
והוא מרגיש חסר ביטחון ופגוע. מתי הן יבינו שהבחורים הטובים
ולא כאלה שנהנים לראות תינוקות מתים, רוצים אותן בלי כל הפוזה
והמשחקים. אז יש לי בקשה ראשונה לפני שאני נכנס לעולם האמיתי,
תורידו את המייק-אפ, שימו חזייה, תאבדו את הגישה ותאמינו
באהבה. כי לפני השינה כולכן בוכות את אותן דמעות מלוחות
ושקופות. ואם אתן באמת רוצות לדעת - גם אנחנו.