אני מנסה להתחמם בדפים ריקים מתוכן.
הגיע החורף ואיתו מה?
ניסיון לשווא להפחית את כבדות העיניים
נמצאת במלחמה תמידית, מול שקי האיגרוף של חוסר שינה.
אפילו המרק הסמיך לא מחמם את הגוף ששוב כושל

מי ינצח קודם?
שאלה שחוזרת שוב ושוב,
הריאות שמבקשות אוויר,
האדום שרוצה להפריח את השממה.

בונה לעצמי ארמון של הרס,
בתוך חדר מואר נותנת לקור להאפיר את הצל,
אפילו הצל לא נותר לבדו,
הוא כבר ברח עם אחר.

לא אני לא שוכחת,
נותנת לך לנצח את הבלתי יאומן,
כי פה לא חוכמה וגם לא היופי,
לא ייקברו אותך חי.

רעשים קטנים בחלל של מי שלא הצליח לחזור מוקדם.
שדרן בלי מקום לחזור אליו, משדר נהימות שאף אחד לא מכיר,
המילים חזקות, אך לא מובנות כלל.
אותו התירוץ של קור וצינון שממלא את הזמן שבין לבין.

זה הניצחון שחופר.
מקיים רגעים הזויים מהולים במחשבה אינסופית.
עם שברירי שניה של יכולות
לצאת.