בין המון עצים והרים גבוהים,
בין חנויות ובתי קפה צרחניים,
בין קדושה ואמונה,
בין אבא בשמיים ואמא אדמה.
בין רעש מטוסים לזרימה של נחלים,
בין ציוץ של ציפורים לצלצולי שעון מעצבנים.
בין ספסלי רחוב ופחונים לבנייני ענק מפוארים,
בין יבבות בכי של תינוק שנולד
לזעקות כאב על זה שלא שרד...
בין ציציות, כיפות ותפילין למסיבה פרועה עם סקס וסמים,
בין צעקת אושר מלאה בשמחה לעוד דקה אחת של דומיה.
עומד מישהו עם מפה קטנה,
סולל לעצמו דרך ארוכה,
בוחר היכן לבקר ועל מה לוותר,
מאיפה לברוח והיכן להישאר
את מה לסלק? ואת מי לנשק?
האם להיחנק או פשוט חזק להתחבק?
ממה לסבול ולהתענות? וממה לדעת פשוט להנות?!
האם לשמוע המון דיבורים, או להקשיב רק לחכמים?!
האם להתחמם מקרן שמש שובבה ולשאוף אויר כשיש רוח קלילה?
או לקטר שחם פה נורא! והרוח את הכל מעיפה?!
ואז שהוא בוחר לו לסיים את המפה, מתגלה מולו עולם הרבה יותר
נפלא!
עולם בו הכל לטובה! גם אם זה באיחור של שעה! גם אם בחוץ השמש
יוקדת, זו בעצם שמש שאת הגוף מחממת. וגם אם הרוח זו בעצם סופה,
יש מישהו שמחבק חזק נורא. ואם יש בחוץ המון דיבורים, זה בעצם
פיוטי האנשים!
הכל זה בעצם בחירה, לדעת לשמר את הטוב ולמחוק את הרע! |