ניסים גר מאחורי דלת.
בסוף רחוב ויצמן פינת החילזון,
גר ניסים.
מאחורי דלת.

בבית של ניסים אין רהיטים. אין כסא. אין שולחן. אין ספה. אפילו
לא מפה יפה.
יש דלת.
לניסים בבית שלושה כיווני אויר: מאחורה, מקדימה ומשמאל. מימין
יש דלת סגורה עם מנעול, כדי שאף אחד לא יפרוץ לניסית לבית.
לניסים בבית יש המון אוצרות, הוא אסף אותם בהמון מסעות.
ניסים איש מבוגר, בערך בן 80 ואת כל אוצרות אסף במשך השנים.
(לא יודעת, ככה כולם מספרים).
פעם הלכתי לניסים הבייתה,דפקתי בדלת וביקשתי להיכנס, ניסים
הצטער ואמר שהוא עסוק שאחזור מחר באותה השעה בדיוק. אכן חזרתי,
נקשתי על הדלת פעמיים במספר, ניסים פתח את הדלת והזמין אותי
להיכנס, ניקיתי את הנעליים, יישרתי את הבגדים, חציתי את סף דלת
והבטתי סביבי. הצצתי ימינה, פזלתי לשמאל, ומולי עומד השלט
"שיפודי דוד הגדול!" לידו השלט של קו 7 (שאגב עוצר ממש ליד
הבית שלי), על הפח ב"מטבח" היה כתוב "עיריית צפת" ועל ה"כורסא"
ב"סלון" היה חרוט "ליאת & משה = love for ever". הרמתי את ראשי
אל-על וכיפת השמיים התגלתה למולי. התמלאתי פתאום רגשות רחמים
ומכאוב.
ניסים הזקן, חי ברחוב!
הבטתי בתמיהה בניסים ושאלתי "איפה כל האוצרות שעליהם כולם
מדברים שאספת ושמרת כל השנים?"
"תסתכל על החיוך של הילד הקטן.
תביט בזוג הזה איך הם מתנשקים?!
תראה את ההורים האלה, כמה שהם גאים!
תסתכל על השמיים תראה כמה שהם יפים.
אלה האוצרות שאספתי ואגרתי כל השנים".
עצרתי לרגע, נדהמתי, הוקסמתי ואחרי שהתאוששתי שאלתי:
"הכל נראה לי נחמד ונורא-נורא אופטימי, אך ניסים ידידי היקר,
אין לך בית אפילו לא טיפי! יש לך דלת וגם מנעול וחור חלול, אבל
מה אתה עושה כשיורד עליך מבול? אני לא מבינה אותך בכלל, לחיות
ברחוב זה בכלל לא קל!"
נסים הביט בי בעיניים שלוות ואמר: "אני לא גר ברחוב, אני גר
בבית שנמצא ברחוב. לפעמים שהבית שלי נראה לי משעמם, אני מציץ
מהחור, מחפש בין כל הבריות, מעביר את הדלת לשם וככה אוסף לי
עוד אוצרות, אם יורד עליי גשם או קצת מטפטף, אז אני יורד
למרתף. הבית שלי הוא היפה מכולם, כי אין יותר יפה מהעולם! בזמן
שכולם אוספים רהיטים וחפצים עתיקים אני מוצא אוצרות שלעולם לא
נאבדים"!
שמרו על הטוב!