שילה גבע / מחובקים |
זה ידוע, אולם למענך
אצטרך לא לנוח, ולחיות
כפטיש ומסמר, לעמוד
על שאני אומר, חשוף
לקולות הרוח ההמולה, החומר
ואבק הסביבה. ומתוך כך
לקוות שהמילה, תרפא
תגלה תהיה תפילה, ואולי
מפה לשם גם תהילה, ובעצם
מילה היא כה כפולה. ועל כן
בידיך אפקיד עצמי, אך מעייפות
גם את וגם אני, נרדמים אחד
בצל שני, וקמים לבוקר
מעשי. הזמנים אותי מבלבלים.
את. אני. אך כל מיני דברים.
ויום יום עובר. והשנים.
בואי נעמוד לרגע.
מחובקים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|