שרון צומר-אפל / מבשר האביב |
והעזוזים הישנים נעורים,
אם כי מאוחר לעומת העבר.
משב צונן משיב אותי
לשעות של אחר הצהריים
עת צלליהם של ענפי אלון התולע נפלו על הקיר
והעלים נשרו בזה אחר זה אחר זה
על המדרון התלול.
עוד מעט יוותר
רק
אחד
אחרון.
כמו בסיפור ההוא.
כל כך קר עכשיו לצאת מהבריכה.
ורציתי.
כל כך רציתי,
שיצייר לי את העלה האחרון על הקיר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|