ורד אמרה לילה טוב, היה רגע שקט, אחר כך היא ירדה במדרגות
תלולות ועגולות  שסופן לא ידוע. לא העזתי לרדת את כולן ולהגיע
עד לשם, איפה שהזקנים יושבים. כשהיינו קטנות הייתי שומעת אותם
מלמטה מדברים ביידיש ואומרים לורד גיי שלופן, אבל היא אף פעם
לא הלכה לישון.
כששיחקנו אצלי בחדר, בנינו חלליות עם מעלית. ורד הייתה יושבת
על המיטה ונועצת מבטים בכרית. ליוויתי אותה לעבר גרם המדרגות.
חיכיתי שהיא תגיד שהיא הגיעה אבל לא שמעתי כלום. חזרתי הביתה,
נכנסתי למיטה וחיבקתי את הכרית. לא היו לי בובות, רק הרבה
חלקים של לגו וורד.
ביום השואה, ורד הייתה הולכת עם הזקנים ליד ושם ואני הייתי
בורחת מהטלוויזיה. היינו משחקות מחבואים, אבל כשהטלוויזיה
הייתה אומרת הייל היטלר אני הייתי נעמדת ככה מולה, מתמרדת.
תמיד שיחקתי מחבואים עם הפחד .אחרי שוורד מתה, הוא הביס אותי
לכמה שנים ,ראיתי אותה מולי כל הזמן, יורדת במדרגות, וכשצעקתי:
"גיי שלופן", אף אחד לא ענה.