|
אני אוהבת כשירח מתרכך
ואתה מסיר את השריון
וקורא לנו
לרחוץ בו אתך.
אני אוהבת כשאתה שועט
על הצירים האסורים
ובא אליי, פנים שחורים
עם הדסקית על לשונך.
אני אוהבת כשבלילות עייפים עד חוסר נשימה
מצחך המבריק קרב
כגאות
אל שפתותיי.
אני אוהבת כשזאבים נוהמים
בלילה מתעצם
ואורות אטיים
מלקקים
את שבריך, את פצעיי. |
|
|
"אתה רואה? זה
בגלל שאתה כל
הזמן דופק על
הריצפה!"
אמא של דני,
תושב נוסף של
מגדלי התאומים,
שמת עם תחושת
אשמה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.