"זה מוכן מפקד עליון", אמר החייל שנדמה כי חשש להביט בפניו של
המפקד העליון. "יופי, עכשיו נוכל להמשיך בתוכניתנו. אלך לדווח
זאת לראש הקרמלין".

זה היה יום יפהפה בתל אביב, אמצע חודש מאי, השמיים תכולים
ומספר של עננים לבנים היו כמשובצים בהם. מייקל שורמן פקיד
השגרירות האמריקאית בתל אביב, החליט שכזה יום הוא לא יוכל
לוותר עליו, ויצא לטיול ברחובותיה ושדרותיה של תל אביב עד לחוף
הים בכדי להנות מין הרוח המערבית שמגיעה. בעודו מטייל בטיילת
של תל אביב נשמע פיצוץ אדיר שהיה כמרעיד את כול העיר. אנשים
החלו להתכופף ולצעוק פיגוע, פיגוע. מייקל לא ידע מה הוא הפיצוץ
הזה אשר שמע. בלון גז? פעילות טרור? מוחו היה טרוד בדבר
הפיצוץ.  מיד מייקל עצר מונית וביקש שתיקח אותו לשגרירות
האמריקאית בתל אביב. כאשר נהג המונית הגיע אל השגרירות המראה
שנגלה היה נורא ביותר. גופות בכול מקום, הבניין קרס לגמרי
וצוותי מד"א שוטטו בין הפצועים המבקשים לעזרה. מייקל לא האמין
למראה עניו, הוא לא היה יכול להאמין למה שרואות עניו. תפס את
רגליו ורץ אל מה שהיה פעם משרדי הקבלה של השגרירות. אך בעודו
מנסה להיכנס עצרו אותו כוחות המשטרה. אתה לא יכול להיכנס אמרו
לו באנגלית, המקום סגור היה פיגוע זה אזור משטרתי. מייקל ניסה
והסביר להם שהוא מין השגרירות אך ללא הועיל. אחרי ניסיונות
רבים הבין מייקל שלא יוכל להיכנס, תפס שוב מונית וחזר אל
ביתו.
כאשר הגיע מייקל לביתו מיד הדליק את הטלוויזיה ושם ב-CNN ושוב
פעם עיניו לא היו מסוגלות לקלוט את מה שהיה כתוב. במהדורה
מיוחדת של החדשות נכתב כי "פיגוע ענק ברחבי העולם, 24 שגריריות
אמריקאיות מסביב לעולם פוצצו על ידי טרוריסטים שזהותם עדין
איננה ברורה." בזמן שמייקל קרא את מה שכתוב ובעודו שומע את
הקריינית מדווחת על הנעשה הרגיש כאילו באותו רגע יוכל לקבל
התקף לב.

אני חייב להרים טלפון למשרד החוץ, "הלו, הלו? זה מייקל מן
השגרירות האמריקאית בתל אביב." "שמך המלא ותפקידך בשגרירות",
בקע הקול מין הצד השני. אחרי שמייקל נתן את מספר תעודת הזהות
שלו הוא הופנה לשר החוץ האמריקאי שמיד ענה לטלפון. "מייקל?
הלו?" "כן אני על הקו מר הטרמן", "מייקל אתה חייב לחזור מיד
לארצות הברית, תעלה מיד על הטיסה הבאה מתל אביב לניו יורק
ותיצור איתנו קשר בנמל תעופה קנדי, הם פיצצו את כול השגרירויות
שלנו במערב אירופה בלונדון, פריז, ברלין. הם פגעו גם
בשגרירויות שלנו באוסטרליה, הודו, מוסקבה פשוט בכול מקום,
מייקל תחזור מיד."
"אני כבר בדרך מר הטרמן". "אני חייב לסיים, נדבר כשתחזור."
ונשמע קול סגירת הטלפון מין הצד השני.
אני חייב להזמין כרטיס ולחזור מיד חשבתי לעצמי.

כעבור כמה שעות מייקל כבר היה על המטוס בדרכו לנמל התעופה קנדי
בניו יורק. מייקל לא היה יכול להאמין להשתלשלות האירועים אשר
קרתה, רק לפני כמה שעות הוא היה פקיד בכיר בשגרירות בתל אביב
מועמד לקידום ואף לאפשרות להיות שגריר בעצמו. ועכשיו מרגיש
כפליט שעליו לחזור למדינתו מיד אחרי פגיעה קשה שכזאת. אחרי כמה
שעות הוא כבר הגיע לנמל התעופה ומיד צר קשר עם משרד החוץ
האמריקאי ששלח מצידו תוך כמה דקות לימוזינה שתיקח אותו ישר אל
עיר הבירה וושינגטון.

כעבור כמה זמן הוא כבר היה מבחוץ לבניין משרד החוץ בוושינגטון.
כאשר נכנס לבניין, שהיה מאובטח ביותר, והגיע אל החדר המרכזי
נפגש עם שר החוץ שמיד דיווח לו על הפרטים: "הם פוצצו הכול
מייקל, אנחנו במצב לא טוב עכשיו, אנחנו לא יודעים מה לעשות,
בינתיים אין לנו מושג מי הם הטרוריסטים אשר ביצעו את הפשע
המחריד הזה." "במה אני אוכל לעזור" מיד הצעתי את עזרתי.
"בינתיים מה שתוכל לעשות הוא לדבר פה עם חוקר מטעם ה-CIA
ולדווח לו את כל מה שראית ומה שהינך יודע ולחזור אל ביתך בניו
יורק", החזיר שר החוץ במבט מודאג ביותר. "אני מבין מר הטרמן,
אני אעשה זאת." לאחר תחקור ארוך מאוד אצל החוקר ששאל הכול וחקר
לעומק, חזרתי אל ביתי בניו יורק, הדלקתי את המשיבון והייתה
הודעה אחת שחיכתה לי, "מייקל שורמן, הפגיעה בשגריריות היא רק
ההתחלה. אנו מציעים לך לעזוב את ביתך מהר, אנו הקול השפוי
שנותר. צא מיד." ובזה נגמרה ההודעה. מיד תפס אותי חשש אדיר ולא
ידעתי מה לעשות. יצאתי מהדירה וירדתי מהר במדרגות, בעודי יורד
מן המדרגות קול פיצוץ אדיר נשמע. יצאתי אל הרחוב וראיתי את
דירתי בהריסות ועולה באש. ידעתי כי מישהו מנסה להרוג אותי.