עיניו שוטטו וסרקו את גופי, מעלה ומטה.
"מה מצאת?"
"מה?" הביט בעיניי.
"מה מצאת מעניין?" התקרבתי אליו.
"איפה?"
"בי. אני רואה שאתה מפשיט אותי בעיניים שלך." רכנתי אליו.
"מה פתאום שאני אעשה דבר כזה? בחיים לא." הוא שילב את ידיו
ונשען אחורנית.
הנחתי את ידיי על ירכיו ואחזתי בהן. "באמת?"
הוא העיף מבט אל המתרחש למטה ובלע רוק. עיניו חזרו לעיני.
"באמת."
התבוננתי היטב בחום של עיניו. הרגשתי שאני עוד רגע קופצת עליו
ומשלחת בו את תשוקתי, אבל עצרתי את עצמי מלעשות זאת. שחררתי את
אחיזתי מרגליו, תחבתי ידיי לכיסיי חולצתי והתיישרתי. "זה חבל
מאוד." לא התקתי לרגע את מבטי ממבטו.
"מה חבל?" שמעתי בקולו שהוא מצטער שהכנסתי את הידיים לכיסים,
ולא השארתי אותן כפי שהיו רגע לפני כן.
"חבל שבחיים לא היית עושה את זה."
הוא שתק ונראה אכול מבוכה ובילבול.
"באמת בחיים לא היית עושה את זה?"
הוא חיפש את התשובה הנכונה למספר רגעים. "תלוי למי."
"לי." הוצאתי ידיי מכיסיי.
"את לא יכולה לשאול אותי את זה."
"אוקיי. אז אני לא אשאל. אני רק אתקרב אליך, אניח את הידיים
שלי עליך, ואקווה שהפעם לא תטעה."
כשידיי על ירכיו, ועיניי בעיניו, ואני שואפת את נשיפותיו,
הרגשתי שהכול כל כך נכון.
"מה את רוצה שאעשה? את רוצה שאני אפשיט אותך?" הרגשתי את העור
שלו מצטמרר מבעד לג'ינס הישן שלבש, בעיניו ראיתי רצון עמוק
וכנה לרצות אותי, ובנשיפות שלו הרגשתי חום נעים.
"יש עוד הרבה דברים שאתה יכול לעשות. חוץ מזה, אם תעשה מה שאני
רוצה שתעשה, מה יהיה הכיף?"