לילה של חורף קר
מתעורר עוד פעם בתחושה של חרדה
עוד חלום הקפיא נפשי
בנבכי העלטה
היא חורפת לידי
עדינה אף בשנתה
ומתוך חולשה של רגע
אני נושק שוב ללחייה
אני חש שהיא קרה
לפחות פחות חמה
ומזרים עוד דם בגוף
נותן חומי לה
מסתכל בלאט אליה
ויודע שדי
הלילה יהיה הלילה האחרון
שבו תהיה קרובה אליי
חיבתה אליי טיטאניק
פולחת את גלי האפילה
אך אין יבשה באופק
רק קרחון משונן
ולעולם אין די סירות הצלה
אני איש אוהב שמתרחק לאיטו
איש חם עם נשמה קרה
לא אוכל להיות לך עוגן
רק קרחון כזה נורא
שכן את אינך
האחת הנכונה
את יפה ומלכותית
ונדמה שרק האל אותך יטביע
אך אני לא בך חושק
לא את את נשמתי תפשירי
יודע שאין טעם
גם אם לוותה היא ברביעיית כלי מיתר
את לבה רק אנקב
טיבועה הוא רק עניין של זמן
אין לי צל של ספק
הגה נשמתה קטן מדי
ועל כן עליי לבחור
ולומר מספיק ודי
אין יפה ממך, טיטאניק
ספינת על רבת הדר
אך אני הוא הקרחון
וסופנו רע ומר
רסיסים של נשמתי
קפואים כקריסטלי האבדון
זה כל שאוכל לתת לך
וזה פשוט לא נכון
אז בבוקר אני אסביר לה
שיפה היא וטובה
אך הסוף לנו הגיע
לא אוכל להטביע אותה
שוטי הלאה, הטיטאניק
התרחקי מן הקרחון
את יפה, רבת פאר
אך זה לא הקשר הנכון
לא רציתי בך, טיטאניק
בספינת על כה יפה
נשמתי כמהה לספינת דגל
אחרת נכספה
היא תבוא, אני יודע
את הקרח היא תמס
התחממות חובקת גלובוס
וקשר בלי קצוות משוננים
את חומי תיקחי, טיטאניק
אך פני הרחק מן הקרחון
את מתנתי זאת אתן לך
אינני האיש הנכון
את תתהי ודאי לנצח
תשאלי עצמך לעד
ולעולם לא תביני
מדוע גם החורף
בחרתי להישאר לבד

אהוד גת, 20.11.2007