הגבעות הבוכיות
בואכה שיפולי ביתך
השבילים השבורים
הכואבים
הפקעות העקורות -
לעולם לא ישובו לפרוח
באשר זו שאהבה נפשי
והייתי תהילים לגופה
רחקה ממעוני
פרחים עטפתי גופה, גוועו
כצליל תוגת כינור
אומללות ואן-גוך
בכיין של כלות
ירח פגום
מטפטף דמים
שסע הבגידה זועק
דלתות מוטחות בפניה
מהמולת משתה מגורשת
איש לא יתור הנעל לרגלה
לא בחצות,לא עם שחר -
לעולם
על משכבי בלילות
עדיין שומע צעדיה
טופפים במדרגות העץ
סכינים בלבי
מת בקיץ, אבוד בחורף
זיכרונות כאש
כל כאביי זורמים אליה -
והים חסר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.