ב. היא בחורה רגילה, מלבד העובדה שהמאהב שלה מבוגר ממנה
בשלושים ושתיים שנה. בזמן האחרון היא מרגישה קצת מדוכדכת אז
היא עושה קצת שטויות. היא מתחילה לעשן ובימים ממש (אבל ממש)
משעממים היא שותה קצת אלכוהול. זה לא כל כך נורא לאור העובדה
שיש אנשים שהורגים ואונסים וגונבים, אז אל תטיפו לה יותר מדי.
ב. שונאת הטפות. היא תקשיב לכם בהבעה חביבה וקשובה אבל בעצם
באותו הזמן היא תתמרד ותיגעל מבפנים. היא תבטיח לחשוב על זה
היטב אבל תתן לעניין להיסחף הלאה כמו סירת מפרש בסערה עזה.
ב. היא ילדה טובה מאוד, עד שהיא לא. אולי יש מתג סודי שאיש לא
מודע לא אך כאשר נתקל בו, לגמרי במקרה, מקים לפעולה את ב.
הרעה. וב. הרעה מטורפת לחלוטין.
ב. אוהבת סקס. אין אפשרות להדגיש באופן עז מספיק עד כמה היא
אוהבת אותו. כשחודרים אל ב. היא הופכת ליצור קטן ומלאכי, מבטה
מצטעף והיא כל כולה שייכת לאותו האדם ששבה את גופה. נשמתה,
חשוב לציין, נותרת במקום אפל ומרוחק ברוב אותם מקרים.
אה, ב. היא ב. אתמול היא קנתה לעצמה בושם וביקשה שהמוכרת תעטוף
אותו. כשחזרה לביתה, התענגה על פתיחת אותה מתנה בדויה. מה רב
האושר ששקר מסוגל להסב. כמה קל להרשות לעצמך להאמין.
מאהבה של ב. הוא אדם משכמו ומעלה. הוא גבוה ונאה, וגילו כלל לא
מאפיל על הופעתו הכללית - הוא אינו ניכר בה. זה גבר מטופח,
מסודר, נקי. ב. מתקשה להאמין שזכתה בחסד שבלעורר בו עניין. היא
שכבה עם מספר רב יחסית של גברים, יחסית לגילה, אך איש מהם לא
עורר בה את התחושה שהוא ראוי להיות איתה, מלבדו. אכן, מר נץ
היה גבר אמיתי ומשכר. ב. אובססיבית כלפיו. זה אך טבעי; מאז
ומתמיד הייתה אובססיבית. אובססיות לא נעלמות, הן מתחלפות.
ב. עובדת כמזכירה בחברת ביטוח קטנה. לעבודתה היא מתלבשת באופן
יבש, לא בולט לעין. ההיסטוריה שלה בפיתוי לא מחושב אך בהחלט תת
מודע של גברים רבה מדי. היא עושה את עבודתה באופן יסודי למדי
בהתחשב בעובדה שכל היום היא חושבת על מר נץ, מין וארוחת הערב
שתאכל באותו היום. ב. אובססיבית גם לגבי המשקל שלה. אם אינה
מספיקה לאכול לפני שעת ערב מסויימת היא אינה אוכלת כלל עד
למחרת. אכן יש בה מן הקיצוניות.
כשב. נוגעת בעצמה (זה קורה כמעט על בסיס יומי) היא מגוללת
בראשה את כל מה שעשתה עם מר נץ. לפעמים היא חושבת על נשים. היא
עדיין לא שכבה עם אישה. המחשבה מעוררת אותה. אחת הפנטזיות
האהובות שלה כוללת 2 או 3 גברים בו זמנית. כל המרבה הרי זה
משובח.
ב. עדיין לא עשתה רישיון נהיגה, אולי כי מצבה הכלכלי לא כל כך
איפשר לה. לו נדרשה לסמן במשבצת, באחד מאותם שאלונים את מצבה
הכלכלי הייתה בוחרת ב"מתחת לממוצע" או "מסתדר/ת". היא לא הייתה
מתחת לקו העוני והיא שילמה את החשבונות בזמן והיא יכלה להרשות
לעצמה מדי פעם פינוקים קטנים, כמו הבושם שקנתה לעצמה, לדוגמא.
זה כל מה שייאמר בנושא. בכל מקרה, היא הייתה חסידת התחבורה
הציבורית. לעיתים נדירות לקחה מונית, ורק במצבים שממש חייבו
זאת. לא נורא, יום אחד עוד תכבוש את העולם ותתעשר באופן מחליא.
די, הנחנו לנושא סופית.
לב. יש בעיה קטנטנה עם מחוייבות - היא משתדלת לברוח ממנה כמו
שבורחים מאש בשדה קוצים. ב. בגדה מספר פעמים במר נץ, בגידות
שלא הסתירה, בגידות שמסיבה עלומה כלשהי, נשגבת מבינתה, נסלחו
לה. בל נאמר שנשכחו; הן הוזכרו לעיתים קרובות למדי. זה גם הזמן
לציין שלב. , ב. היקרה שלנו, לא הייתה בעיה לשקר. לא עבר יום
מבלי ששיקרה על משהו, למישהו, איכשהו. ואם מנעה את האמת מעצמה,
באינספור דרכים יצירתיות ואף נעימות ואסטטיות, מדוע שלא תנהג
כך גם עם אחרים? הרי צריך להיות הוגנים, האין כך?
מאהבה של ב. יכל לנהוג בה כפי שתחשק נפשו - הוא יכל להיעלם
לימים מספר, להתעלם ממהודעות ששלחה לו לנייד (דבר שעשתה בחוסר
רצון בולט, כי שנאתה להיות בצד הרודף ולא הנרדף. היא הייתה גאה
למדי) והרשימה ארוכה ונאה. ייאמר לזכותה של ב. שהייתה ממושמעת
לגמרי בעניין מסויים זה; היא לא העזה להטריד את מר נץ ללא סיבה
מוצדקת ומוצקה. יכולת האיפוק שלה בעניין זה הייתה מרשימה.
עכשיו ב. שרועה על הריצפה. יום חמישי היום, מחר היא לא עובדת
(סוכנות הביטוח שבה היא עובדת סגורה בימי שישי. גם ככה אין
הרבה עבודה). היא לא הספיקה לאכול הערב וכזכור הדבר זיכה אותה
בתקופת המתנה עד מחר. היא שתויה ובמצב רוח מרומם בשל כך. היא
לא דיברה עם מר נץ כבר ארבעה ימים וככל הנראה גם השבוע הזה לא
תזכה לראותו. בשבוע שעבר היא הייתה במחזור. לפחות הפעם זאת לא
אשמתה. היא בוהה בתקרה ואז פורצת בצחוק. כן, זהו אושר - לשכב
על השטיח באחד עשרה בלילה ולחשוב באופן זועם אך עיקש על המאהב
שלה. היין הוסיף למצב העגום הזה גוונים מזוייפים של אושר.
היא מדליקה את הטלוויזיה והכל נראה נורא מצחיק - כי מי טיפשה
מספיק כדי להאמין שהיא נבחרה לעבודת מלצרות בחו"ל בשכר של אלפי
דולרים? מה נראה לה, שחסרים להם מובטלים משלהם? איזו בורות. ב.
מעבירה ערוץ. היא משועעמת. היא מתחילה לשיר בקול עם הטלוויזיה,
היא קמה בבת אחת ומתחילה לקפוץ בפרץ אנרגיה. לפתע היא מבינה
שעינייה דומעות למרות הצחוק והיא צונחת לכורסא. היא בוכה
ומקללת, הכל באשמתו. הוא הניעה אותה לכך. נמאס לה לחכות. היא
רוצה לדבר איתו עכשיו ולפתע נראה לה טיפשי שלא התקשרה אליו רק
בהסתמך על כך שהוא לא הראה סימן חיים, הרי גם היא חלק ממערכת
היחסים הזאת. היא מועדת בדרכה לטלפון ומחייגת ישר את מספרו
הביתי. בדרך כלל אינה מעיזה. קודם היא תמיד שולחת הודעה לנייד,
"אפשר להתקשר?" כדי לא להראות עד כמה היא משתוקקת לזה, כי
השתוקקות היא דבר מביך, חולשה. אבל לא אכפת לה הלילה. היא במצב
רוח קרבי, האומץ נשאב מהיעדר הפחד. האיתותים איטיים ואורכים
נצח שלם.
ב. רוצה אותו. היא מחכה.