הזיכרונות המשייטים בין סמטאות וסיפורים
ובין מסגד לבית תפילה שדרות עצים ואפלה
החול הים והסירה והשעון גבה הקומה
מול זמן פלשתים בתוך חומה -
את ילדותי הם מחיים, את בית הורי שמת אתם
וחי בי ביתם - גם ההוא משם, מעבר לימים
העשנים, ולצדם ביתי התם בו דקל רם
מפר שממה, הרים אדמוניים מקדם וצוקים
מעוצבים מים, חובקים נווה מדבר, לי בית חם.
וכבר זקן ביתי וסב וחמישים מניין שנותיו
ורק תפילה אשא עמי: שעוד ימשיך ועוד ייטב
לנכדיי, לנכדיו.
אוקטובר 2007
לימים = עם דגש ב-י' (ים, ימים)
וצוקים מים = צוקים ממערב
זקן - זAקAן
לנכדיי = עם חיריק ב-ל'
לנכדיו = עם חיריק ב-ל'.
ותודה לרבקה שבזכותה דבקתי בסגנון המסוים. |
