נשימתך כפריחת ההדרים
בכביש הישן וחושך מסביב
זיכרונות אביב בריח נרקיסים
אמרת לי פעם שאני בלתי עציב

נקישות מהוססות של גשם כאורח זר
מי שהיה לנו פעם השדכן
החצי הריק - צועק! והכר חש מנוכר
כבר לא כאן, לא, לא כאן

למה לא לקחת אותו איתך?
לסעודת מאכלי הים
לבד כבר לא נרדם
קחי את הכאב, כולו שלך

איך בחיוכך גרו ציפורים
כל בוקר אז בדרום העיר
גושי האבן הצמיחו לך פרחים
חשבנו כי זמן יש למכביר

בישלתי אתמול אורז ועדשים
שתאכלי בכף ישר מתוך הסיר
בסמטי לבן עם עדשים מעט קשים
הכאב קשה יותר אפילו מהקיר

איך לא לקחת אותו איתך?
לסעודת מאכלי הים
להזדקף אל מול הקיים
קחי אותו, כולו, כולו שלך

לכאב הייתה לך התמחות
כתף, לחי ואוזן מקשיבה
כל דמעה, מכה והתנפחות
כנף שבורה למקומה את משיבה

ואני קצוץ כנפיים
מעמק הבכה מפחד לעוף
כשהכאב נאחז בציפורנים
הנשמה חולה נשאר לי רק הגוף

בואי קחי אותי איתך
אהבה פשטה בי ככאב
גרורותיה עזבו אותי דואב
קחי אותי, כולי, כולי שלך