אין מקום, אין מנוחה,
אין סיבה להמשיך.
לא מצאתי פינה, לעצור,
להסתכל והנה זה מתחיל.
שוב, רציתי לברוח רחוק מהמוכר,
מהמעורפל ואז לחזור שיהיה
יותר רגוע, בכדי להגיד שהעולם
שבחוץ יפה יותר מהרוע ששורר כאן.

לא אמצא מקום, הולך ברחובות,
תימהוני שכזה לא מוצא סביבה נוחה.
ללא שלווה, ללא מנוחה, מטייל
הלוך ושוב, מחפש לי עוד סיבה
להיאחז במשהו ולא ליפול,
לפחות עד שאלמד בכוחות עצמי,
מהו סבל ומהי שנאה.

אין לי רגע, אין לי דקה לעצור זאת,
רציתי להאמין שזה מציאותי,
אז צללתי עמוק אל תוך הנסתר ולא
מצאתי, לא ראיתי, טבעתי, וידעתי
אז המשכתי - אני לא הפסקתי עד
שפקחתי עיניים ולא ידעתי, שאסור
היה לי לוותר כל כך מהר.

לא אמצא מקום, הולך ברחובות,
תימהוני שכזה לא מוצא סביבה נוחה.
ללא שלווה, ללא מנוחה, מטייל
הלוך ושוב, מחפש לי עוד סיבה
להיאחז במישהו ולא ליפול,
לפחות עד שאלמד בכוחות עצמי,
מהו שקר ומהי הכחשה.

מסתובב במקום, לא מוצא מספיק
כוח לעצור מה שהתחיל לו.
אני יודע כמה קל לברוח, ומתאמץ
בכוחותיי האחרונים לא להיחשב כאחד כזה,
שבורח מאחריות.
למרות המוסכמות, כמות הברירות שלי פוחתת,
לא נותר לי להגיד הרבה, חוץ מלבקש סליחה,
סליחה על זה שהייתי כאן ועכשיו אני שם.

תימהוני שכזה, לבד בעולם, מרוכז בעצמו,
לא מבין על מה המהומה, בסך הכל מחפש
לו מקום לנשימה.