אני רוקמת כל יום. אני מעבירה חוט ועוד חוט, מצרפת גוונים או
מפרידה ביניהם וגם מוסיפה מידי פעם תכים חדשים.
שחף אינו מבין, איך בד, מחט וחוטים צבעוניים מרתקים אותי למקום
וגורמים לי אושר. אני בטוחה, שהוא לא רואה במרקם הצבעוני
שיצרתי, יפה ככל שיהיה, את מה שאני רואה.
הכרנו כשהיינו צעירים מאד. שחף בילה את רוב זמנו בים וקפץ על
ומעל הגלים. היום יש לו גלשן. אני נגררתי אחריו עד שהפסקתי.
אני לא מוצאת הנאה בריחוף מעל הגלים, בסחרור שנוצר על-ידי הרוח
ובמטחי המים והמלח.
האם השוני הוא פשר הקשר העמוק ורב השנים שבינינו? ואולי אחרי
הכול אנחנו לא כל-כך שונים זה מזה?
מחר ארד עם שחף אל הים. |
