שוב הלכת
ובשתיקה שלך התפוגגת
שוב אותה העלמות בלתי מוסברת,
השקט שוב מרעיד בי רגשות כמוסים,
שוב דמעה חמה ועוד אחת,
והן זולגות בי פנימה,
עם לב מלא בשאלות.
התשובה שלך איננה.
היא שוב מתמהמהת,
לא בטוח שתבוא.

בעוד פני מתחדשות להן בחיוך קטן
אותה הציפייה
טווה עצמה, נרקמת
וביני לבין עצמי מוכחשת,
הן אני לא אכנע לאף אחד,
בטוח לא לאהבה.

שוב עם אותו הגעגוע,
שוב אותן המלחמות הפנימיות.
שוב אותו כאב הפועם בי לעת ערב
רק שהפעם הוא מהול בדמעות של אכזבה.