אותו חורף קריר מבחוץ אך חמים מבפנים הגיע
אותו חורף שחור וקודר כל-כך,
אך מלא שמחה, וחיים.

כיצד טוענים אתם אחרת?
כשחיים נוטפים לארץ ממחוזות האל
מרפאים את כל פצעי הקיץ,
כל החריצים שנחרצו בחום הלוהט,
מתמלאים בחיים הרטובים, לכל חריץ בודד

חיים נוטפים עלינו!
ואתם כיצד זה תמרדו בכך?
ותאמרו, שונא אני את החורף...
שונאים אתם את חייכם אם שונאים אתם את החורף

על קדרותו החיצונית, הקרירות אופיו החדה, הדוקרת
מתעלות מצוותיו שהוא מצווה אותנו
להתאסף יחד בבתים, לחמם אותם ואת עצמנו
להתקרב זה אל זה, לקרב לבבותינו, לאהוב
להתכרבל זה בזה לנצח

שוב להתמלא בעצמנו, בכוחות שאבדו לנו
לשאוב מעט מהכוחות האלה שזורמים באוויר הצח, הנקי, הזך
שממלא עתה את עולמנו
לצאת ולספוג מעצמתו המשכרת של חורף מדהים זה

רק אהבה יכולה להתממש ולבוא עם בואו של חורף.
אנו פחות מתרוצצים, פחות כועסים, עצבניים,
יש זמן לעצור, להוציא הראש מהחלון, לטעום מהטעם הנפלא של
שאריות גשם באוויר
ולחשוב לעצמנו איפה החורף הזה עומד מולי. איך הוא משתף אותי
בכוחותיו?
ואיפה אני מצליח לשאוב מעט מהחיים שהוא מוריד, לסביבתי -
לחיקי

חורף הגיע
עת לאהוב.